<h1>מנורת המאור נר שלישי סימן קכ"א</h1>
<h2>דף לה.</h2>
כשהאדם נהנה מן העולם הזה בשום פנים חייב לברך לאדון הכל, אשר כל ההנאות באות מטובו. ואם נהנה בלא ברכה, מעל, כדגרסינן פרק כיצד מברכין, תנו רבנן אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה. וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה, מעל. מאי תקנתיה, ילך אצל חכם. חכם מאי עביד ליה, הא עבדיה לאיסוריא, אלא אמר רבא ילך אצל חכם מעקרו וילמדנו ברכות, שלא יבוא לידי מעילה. ואמאי קרי ליה מעל, לפי שכל מי שאוכל בלא ברכה לשם, נראה שהוא חושב שבאה לו בחריצותו ואינו כן, כי הכל בא מאת השם יתברך ובזה מעל. ועוד, שקודם ברכה הוא קודש ומועל בו כמו בקודש ולאחר ברכה זכה בו מאת שלחן השם שנתנו לו ונעשה שלו, לפיכך הנהנה בלא ברכה מועל כמי שאכל קודש בלא פדיון. והכי מסתברא, מדאמרינן עלה, אמר רב יהודה אמר שמואל כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל כאלו נהנה מקדשי הקדשים, שנאמר לה' הארץ ומלואה (תהלים כד, א). רבי לוי רמי, כתיב לה' הארץ ומלואה וגו', וכתיב והארץ נתן לבני אדם (שם קטו, טז), לא קשיא, כאן קדם ברכה, כאן לאחר ברכה. והכי נמי מסתברא, מדאמרינן עלה (שם) ואף בפרק חלק (סנהדרין קב, א) אמר רבי חנינא בר פפא, כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו גוזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל, שנאמר גוזל אביו ואמו ואמר אין פשע וגו' (משלי כח, כד). ואין אביו אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר הלוא הוא אביך קנך (דברים לב, ו). ואין אמו אלא כנסת ישראל, שנאמר ואל תטש תורת אמך (משלי א, ח). מאי חבר הוא לאיש משחית (שם כח, כד), חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים.
<h2>דף מב.</h2>
וכמו שתקנו ברכה לפניה כך תקנו ברכה לאחריה וטוב לסמכה לנטילה אחרונה, כדאמרינן בירושלמי (ברכות א, א), אמר רב שלש תכיפות הן, תכף לסמיכה שחיטה, דכתיב וסמך ושחט (ויקרא א, ד—ה). תכף לגאולה תפלה, שנאמר ה' צורי וגואלי (תהלים יט, טו) וסמיך ליה, יענך ה' ביום צרה (שם כ, ב). תכף לנטילת ידים ברכה, דכתיב שאו ידיכם קדש וברכו את ה' (שם קלד, ב).
<h2>דף מג:</h2>
ולא בהנאת אכילה ושתיה בלבד אמרו, אלא אף בהנאת הריח, כדגרסינן בסוף פרק כיצד מברכין אמר רב חסדא בר טוביא אמר רב מנין שמברכין על הריח הטוב, שנאמר: כל הנשמה תהלל יה (תהלים קנ, ו), איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף, הוי אומר זה ריח.
<h2>דף מח:</h2>
וברכת המזון יש לה סמך מן התורה, כדגרסינן פרק שלשה שאכלו תנו רבנן מנין לברכת המזון מן התורה, שנאמר 'ואכלת ושבעת וברכת' וגו' (דברים ח, י). 'וברכת' זו ברכת הזן; 'את ה' אלהיך' (שם), זו ברכת הזמון; 'על הארץ' (שם), זו ברכת הארץ; 'הטובה' (שם), זו ברכת נחמה; 'אשר נתן לך' (שם), זו 'הטוב והמטיב'. אין לי אלא לאחריו, לפניו מנין, תלמוד לומר: 'אשר נתן לך'. משעה שנתן לך. רבי אומר: 'ואכלת ושבעת וברכת' זו ברכת הזן, אבל ברכת זמון מן 'גדלו לה' אתי' (תהלים לד, ד) נפקא: 'על הארץ', זו ברכת הארץ 'הטובה', זו 'בונה ירושלים' וכן הוא אומר: 'ההר הטוב הזה והלבנון' (דברים ג, כה). ו'הטוב והמטיב' ביבנה תקנוה. ואין לי אלא לאחריו, לפניו מנין, אמרת קל וחומר: כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן. רבי יצחק אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר: 'וברך את לחמך ואת מימיך' (שמות כג, כה), אל תקרי 'ובֵרַך' אלא וב0רֵך'. ואימתי קרוי לחם, קודם שיאכלנו. רבי נתן אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר: כבואכם העיר כן תמצאון אותו [וגו'] כי הוא יברך הזבח' (שמואל-א ט, יג). וכל כך למה, אמר רב: מכאן שהנשים דברניות הן. ושמואל אמר: כדי להסתכל ביפיו של שאול, שנאמר: 'משכמו ומעלה גבוה מכל העם' (שם שם, ב). רבי יוחנן אמר: מכאן שאין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימא. ואין לי אלא ברכת המזון, ברכת התורה מנין, אמר רבי ישמעאל: קל וחומר: לחיי שעה מברך, לחיי העולם לא כל שכן. רבי חיא בר נחמני, תלמידו של רבי ישמעאל, אומר משמו: אינו צריך הרי הוא אומר: 'אשר נתן לך' ולהלן הוא אומר: 'ואתנה לך לחות האבן והתורה והמצוה' (שמות כד, יב). רבי מאיר אומר: ומנין שכשם שמברך על הטובה כך מברך על הרעה, תלמוד לומר: 'אשר נתן לך ה' אלהיך' דַי0נְך, בכל דין שדנך, אחת מדה טובה ואחת מדה של פורענות. רבי יהודה בן בתירא אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר: 'הטבה', 'טובה' זו תורה וכן הוא אומר: 'כי לקח טוב נתתי לכם' וגו' (משלי ד, ב); 'הטובה; זו 'בונה ירושלם', וכן הוא אומר: 'ההר הטוב הזה והלבנון' (דברים ג, כה).
<h2>דף נח:</h2>
וגם כשיראה את חברו לאחר זמן, או ישמע בשורות טובות כשמקבל הנאה, כל אלו והדומה להם יברך לאל יתברך, שהכל בידו ובמאמרו.
